ביאור לדוד מזמור
לדוד מזמור ל-ה' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה: כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה:
מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו: נקי כפים ובר לבב אשר לא נשא לשוא נפשי ולא נשבע למרמה:
ישא ברכה מאת ה' וצדקה מא-להי ישעו: זה דור דורשיו מבקשי פניך יעקב סלה:
שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד: מי זה מלך הכבוד ה' עזוז וגיבור ה' גיבור מלחמה:
שאו שערים ראשיכם ושאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד: מי הוא זה מלך הכבוד ה' צב-אות הוא מלך הכבוד סלה.
לה' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה
כי הוא דבר ראשון שיאמין האדם שהכל שלו והכל בידו יתברך ואין מעצור בידו להושיע,
וכמה שאמרו חז"ל במסכת ע"ז ג. שבשלוש שעות שלישיות של היום הקב"ה יושב וזן את כל העולם כולו מקרני ראמים עד ביצי כנים.
ומי יקום במקום קדשו
הוא רמז לקבלת השפע כי דרך המקדש היה יורד שפע לכל העולם
כמו שפירש האלשיך על הפסוק ועשו לי מקדש: כי שם השער השמים. מקום אל הורדת השפע העליון להעיר על הארץ ולדרים עליה.
נקי כפים – בזכות זה זוכה האדם לברכה
מדרש רבה שמות
אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר רַבִּי חֲנִינָא מִנַּיִן שֶׁכָּל מִי שֶׁהַגָּזֵל בְּיָדוֹ תְּפִלָּתוֹ עֲכוּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה א, טו): וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם וגו' אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ, מִפְּנֵי מָה, שֶׁיְּדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ.
וּמִנַּיִן שֶׁכָּל מִי שֶׁמַּרְחִיק עַצְמוֹ מִן הַגָּזֵל תְּפִלָּתוֹ זַכָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים כד, ד): נְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב, מַה כְּתִיב אַחֲרָיו (תהלים כד, ה ו): יִשָֹּׂא בְרָכָה מֵאֵת ה', זֶה דוֹר דּוֹרְשָׁיו.
כתב בן יהוידע מס' נדרים מא. וזה לשונו:
שאם יש לו אמונה, יתברך העסק שלו כמו שאמרו דורשי רשומות: אלף בית – אמונה ברכה, גימל דלת – גניבה דלות. וגם תלויה באמונה האלקית שהיא מאמין שהכל נעשה בהשגחתו יתברך.
ובר לבב
בר מלשון זכות ונקיות כמו לברור , לבב – שני יצרים יצר טוב ויצר רע,
היינו כי האדם צריך ליזהר בעסקיו שיהיה מבורר לא רק מגזל אלא מעוד איסורים בדברים המסורים ללב כגון הונאה,
לפני עוור לא תתן מכשול – שלא ישיא לחבירו עצה שאינה הוגנת, ויהיה דובר אמת בלבבו.
וכתב רבינו חיים ויטאל בספרו שערי קדושה:
וְדוֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אִישׁ אֱמוּנוֹת רַב בְּרָכוֹת זֶה הַנּוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בֶּאֱמוּנָה שנְּכָסָיו מִתְרַבִּים וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַזְמִין לוֹ פַּרְנָסָתוֹ וְכוּ'
וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁנִּקְרָא צַדִּיק שֶׁנֶּאֱמַר (חבקוק ב') וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה תרי"ג מִצְוֹת הֵן וְכו' וּבָא חֲבַקּוק וְהֶעֱמִידָן עַל אֶחָת שֶׁנֶּאֱמַר (שם) וְצַדִיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה:
אשר לא נשא לשוא נפשי ולא נשבע למרמה
והוא הזהירות מהזכרת שם שמים לבטלה שלא יבא לידי עניות ח"ו והוא ממה שאמרה הגמרא נדרים ז.
אמר רב חנין אמר רב השומע הזכרת השם מפי חבירו צריך לנדותו ואם לא נדהו הוא עצמו יהא בנידוי שכל מקום שהזכרת השם מצויה עניות מצויה שם ועניות כמיתה שנאמר כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך ( והם לא מתו אלא הענו – נהיו עניים)
תניא כל מקום שנתנו חכמים עיניהם (נידוי) או מיתה או עוני
פירש הר"ן: דכתיב (שמות כ') כל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך, ומדהזכרת השם למצוה מביאה ברכה ועושר הזכרה לשוא גורמת עניות.
ופירש הרא"ש – מדהזכרת מצוה מעשרת מכלל דהזכרת עבירה מדלדלת וברכה היינו עושר דכתיב וברכך בכל מעשה ידך ( דברים ב- ז')
ולא נשבע למרמה
עוד בעניין הזהירות מהשקר
כתוב בילקוט שמעוני פרשת נח:
שְׁנַיִם שְׁנַיִם בָּאוּ אֶל נֹחַ. אָתָא שִׁיקְרָא בָּעֵי לְמֵיעַל. אָמַר לֵיהּ נֹחַ, לֵית אַתְּ יָכִיל אֶלָא אִם כֵּן נַסְבֵת לָךְ זוּג פָּגַע בְּפַחְתָא
אָמַר לֵיהּ, מִן אֵן אַתְּ אָתֵי אָמַר לֵיהּ, מִן גַּבֵּי נֹחַ דְּאַזְלֵת בָּעֵי לְמֵיעַל לְתֵיבוּתָא וְלָא שָׁבַק לִי אֶלָּא אָמַר לִי אִי אִית לָךְ בַּר זוּג אַתְּ מֵיעַל וְאִי אַתְּ בָּעֵי תְּהֵי זוּגִי
אָמַר לֵיהּ, וּמַה אַתְּ יָהִיב לִי אָמַר לֵיהּ, אֲנָא מְתַקֵּן עִמְּךָ דְּכָל מַה דַּאֲנָא מְסֻגָּל אַתְּ נַסְבֵת אִתְקַן בֵּינֵיהוֹן דְּכָל דְּשִׁקְרָא מְכַנֵּס תְּהֵא פַּחְתָא נָסְבָא
פירוש: כשבא השקר להיכנס לתיבה אמר לו נח אין אתה יכול להיכנס אלא אם כן תישא בת זוג,
פגש השקר את פחתא וסיפר לו את הדברים והציע לפחתא להיות בת זוגו, שאלה אותו פחתא מה תתן לי כדי שאנשא לך?
אמר לה אני מתקן שכל מה שאני עושה את לוקחת, וסוכם בניהם שכל מה שמכניס שיקרא לוקח פחתא
היינו שכל מה שמגיע ע"י שקר נפחת – נפסד
ישא ברכה מאת ה' וצדקה מא-להי ישעו
מאת ה' – במידת הרחמים (שם הוויה ) – ברכה
מא-לקי ישעו – במידת הדין – צדקה
ומי שנזהר בדברים הללו בכל אופן ישא ברכה מאת ה' בין בהנהגה של דין ובין בהנהגה של מידת הרחמים.
וכאן רמוז גם מעשה הצדקה שזוכה על ידה לעושר וכבוד
כך כתב הטו"ר בהלכות צדקה סימן רמז ד' וזה לשונו: ועוד כי הדבר בדוק ומנוסה כי בשביל הצדקה שנותן לא יחסר לו אלא אדרבה תוסיף לו עושר וכבוד כדכתיב (דברי הימים לא י) "מהחל התרומה לביא בית ה' אכול ושבוע והותר עד לרוב כי ה' ברך את עמו" וכו'
זה דור דורשיו
מה היא דרישה ?
מצאנו בלשון הכתוב שדרישה עניינה תשובה, כמו שכתוב בישעיה נ"ה: דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב.
והשב בתשובה זוכה שלא יעכבו עוונותיו את פרנסתו.
ובעניין זה מצינו בשו"ע ס' קנ"ח י' בהלכות נטילת ידיים וכתב שאע"פ ששיעור נטילת ידים ברביעית יוסיף ליטול בשפע, והביא דברי רב חסדא "אנא משאי מלא חפני מיא ויהבו לי מלא חפנאי טיבותא"
היינו, אני נוטל ידיים מלא חפניים מים כלומר בשפע ( כדי שיבוא מים על כל הידיים) ומן השמים נותנים לי שפע של טובה (מידה כנגד מידה)
וכתב המשנה ברורה בסימן קנ"ח בשם האחרונים על זה: ומי שזהיר בזה ואינו מתעשר הוא מפני שמעשיו מעכבין.
מבקשי פניך
ע"פ הרד"ק בתהילים על הפסוק: האירה פניך על עבדך כמו אל עבדך. וכן אמר (במדבר ו כה): יאר יי' פניו אליך , ואור הפנים היא הישועה וההצלחה.
ולפי זה מבקשי פניך היינו תפילה על הישועה וההצלחה.
וכתב השל"ה בשם הזוהר הקדוש שצריך האדם להתפלל על מזונו קודם שיאכל
וכתב הרמ"ק להתפלל על מזונו אחר גמר תפלתו. וזה לשונו: אחר גמר תפלתו יתפלל על מזונו, ואין ראוי לאכול עד שיתפלל על המזון כדאיתא בזוהר, לכך נראה לי שהתפלה הנכונה לזה הוא המזמור (תהלים כג, א) לדוד ה' רועי לא אחסר וכו':
ויבא מלך הכבוד
הוא רמז שלא יסלק אדם השכינה מביתו ח"ו ויפסיד פרנסתו וזהו ענין הקדושה כמו שכתוב כי יראה בך ערות דבר ושב מאחריך ( דברים כג-טו}
הגמ' בסוטה ג: ואמר רב חסדא בתחילה קודם שחטאו ישראל היתה שכינה שורה עם כל אחד ואחד שנאמר כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחניך כיון שחטאו נסתלקה שכינה מהם שנאמר {דברים כג-טו} ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך
ובדף ד: אמר רבא האי בעד אשה זונה עד ככר לחם בעד ככר לחם עד אשה זונה מיבעי ליה? אלא אמר רבא כל הבא על אשה זונה לסוף מבקש ככר לחם.
ועיין במהרש"א ד"ה בתחילה וכו' שכתב: דסילוק השכינה הוא סילוק ברכת הבית.
ומלבד שלא יסלק השכינה מביתו ח"ו, אדרבא יוכל האדם גם להביא שכינה וברכה אל ביתו ע"י קירוב הכנסת תלמיד חכם לביתו.
כמאמר חז"ל ברכות מב.
אמר אביי אף אנו נאמר תכף לתלמידי חכמים ברכה שנאמר {בראשית ל-כז} ויברכני ה' בגללך איבעית אימא מהכא שנאמר {בראשית לט-ה} ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף.
פירש רש"י: תכף לת"ח – המקריבו אליו ומארחו בביתו: ברכה-בביתו .
ה' עזוז וגיבור ה' גיבור מלחמה
להעיר אל ליבנו שלא יטעה האדם בהשתדלותו שבידו להשיג ולהעשיר, אלא כמאמר הכתוב (דברים ח י"ח) וזכרת את ה' א-לוקיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל.
וכמו שכתב בקהלת : שבתי וראה תחת השמש כי לא לקלים המרוץ ולא לגבורים המלחמה וגם לא לחכמים לחם וגם לא לנבנים עשר וגם לא לידעים חן וכו'
אלא יאמין באמונה שלימה שהכל בגזירתו יתברך והאדם רק מקיים הגזירה – "בזיעת אפיך תאכל לחם".
