האם מברכים ברכה אחת על תפילין או שנים
הגמ' במנחות פרק הקומץ דף ל"ו ע"א: אומרת: אמר רב חסדא סח בין תפילה לתפילה חוזר ומברך
מדייקת הגמרא, סח אין לא סח לא, שואלת הגמרא: והא שלח רב חייא בריה דרב הונא משמיה דרבי יוחנן על תפילה של יד אומר ברוך אשר קדשנו במצוותיו וצונו להניח תפילין, על תפילין של ראש אומר ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצוות תפילין, והוא לא חילק בין סח ללא סח, ובכל אופן מברך שתי ברכות ?
אומרת הגמ' אביי ורבא אמרי תרוויהו לא סח מברך אחת, סח מברך שתיים.
נחלקו רבותינו הראשונים בביאור דברי אביי ורבא
האם כוונו דבריהם על תפילין של יד וגם על של ראש או על של ראש בלבד
רש"י סובר שדברו על תפילין של יד ושל ראש וביאור דבריהם לשיטת רש"י שאם לא סח בין תפילין של יד לשל ראש מברך רק ברכה אחת על של יד – להניח תפילין, ורק אם סח בניהם מברך ברכה נוספת על של ראש על מצוות תפילין, והברכה על מצוות תפילין היא על גמר המצווה.
אומנם רבינו תם חולק וסובר שאביי ורבא כיוונו דבריהם על תפילין של ראש בלבד, ולשיטת ר"ת תמיד מברך שתי ברכות, על תפילין של יד מברך להניח תפילין, ועל של ראש מברך על מצוות תפילין, אלא, שאם סח בין תפילין של יד לתפילין של ראש לא עלתה לו ברכת להניח בשביל תפילין של ראש בגלל ההפסק, ואז צריך לברך שתי ברכות על של ראש, גם להניח וגם על מצוות תפילין.
ולכאורה שיטת רש"י צריכה ביאור
מדוע אם סח לא יברך גם להניח על של ראש, הרי היה הפסק בין ברכה ראשונה לשל ראש ואיך עולה לו הברכה?
ועוד צריך להבין לדעת רש"י אם צריך לברך על גמר מצווה מדוע רק אם סח יברך להניח ? ועוד, בדרישה הביא ראיה לשיטת ר"ת ודלא כרש"י, מדיוק לשונו של רב חסדא שאומר חוזר ומברך, והרי לשון חזרה שייך על ברכה שכבר ברך קודם.
ואפשר לבאר ששורש המחלוקת בין רש"י לרבינו תם היא: מה גדר מצוות תפילין של יד ושל ראש האם היא מצווה אחת או שני מצוות נפרדות
לשיטת רש"י תפילין של יד ושל ראש יש עליהם שם מצווה אחת אף על פי שהם שני מעשי מצווה נפרדים, והגם שהמשנה במנחות אומרת: תפלה של יד אינה מעכבת את של ראש ושל ראש אינה מעכבת את של יד מכל מקום שם מצווה אחת עליהם, ולר"ת הן מצוות חלוקות.
ובזה ייתשבו הקושיות
על השאלה הראשונה מדוע לא יברך שוב להניח לשיטת רש"י הרי הפסיד את הברכה – אכן ברכת להניח לא עולה לו אם סח, ולכן מברך על של ראש – על מצוות תפילין ומה שמברך על גמר מצווה, ביאור דברי רש"י גמר מצווה היינו החלק השני של שם מצוות תפילין שהיא לכשעצמה מצווה בפני עצמה אבל אה"נ לא על גמר מצווה בתוך מצווה יחידה.
ומה שהקשה הדרישה לשיטת רש"י מדיוק לשון הגמרא "חוזר ומברך" שמשמע שמברך שוב להניח כשיטת ר"ת אינו קשה כיוון שאפשר לבאר שהחזרה היא על עצם הברכה אבל לא על ברכת להניח אלא על ברכת על מצוות תפילין.
לעומת זאת
רבינו תם סובר שתפילה של יד ושל ראש הן שתי מצוות נפרדות וכיוון שסמוכות זו לזו פוטרת ברכת להניח על של יד גם את של ראש מברכת להניח, וממילא אם הפסיק בדיבור לא עלתה לו ברכת להניח שברך על של יד וצריך לחזור ולברך על של ראש להניח וגם ברכת על מצוות תפילין. ובטעם הדבר לברך ברכה נוספת מבאר הפרישה שהיא נתקנה בגלל המעלה שיש בשל ראש שהן ד' בתים ווכתובה בהן אות שין והיא גמר מצווה.
והמהר"ל כתב ליישב שיטת רש"י
שיש הבדל בין תפילין של יד לשל ראש, שבתפילין של יד כתיב "וקשרתם" וקשירה והנחה הם עניין אחד, אבל בשל ראש כתוב "והיו" לשון הוויה ולכן הברכה על מצוות, ומה שיקשה לכאורה לשיטת רש"י למה לא יברך לעולם על מצוות אפילו אם לא סח אינה קושיה שברכת להניח מועילה לשל ראש ולמה יברך עוד ברכה, אלא אם הפסיק אז יברך על של ראש את הברכה הראויה לה.
