ביאור ברכת רפאינו בתפילת שמונה עשרה
רפאינו ה' ונרפא הושיענו וניוושעה כי תהילתנו אתה והעלה ארוכה ומרפא לכל תחלואינו ולכל מכאובינו ולכל מכותינו וכו'
נוסח הברכה לכאורה טעון ביאור
רפאינו ה' ונרפא – מדוע תקנו לומר ונרפא הרי אם ה' ירפאנו וודאי נרפא
הושיענו ונושעה – אם יושיענו ממילא נושעה ומדוע הכפילות ?
המקור לנוסח הברכה
חז"ל תקנו את תחילת הברכה מלשון הפסוק בירמיה פרק י"ז: רפאני ה' וארפא הושיעני ואוושעה כי תהילתי אתה.
ובכדי להבין את כפילות הלשון נתבונן בפסוקים הקודמים:
"כה אמר ה' ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרועו"
תוכחה לחורשים וקוצרים בשביעית ובוטחים באדם – במעשה ידיהם "ומן ה' יסור ליבו" שלא בוטחים בקב"ה שהבטיח וציותי את ברכתי.
"ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו"
נשים לב שכתובים כאן שני דברים
הדבר האחד "אשר יבטח בה'" והשני "והיה ה' מבטחו"
כלומר, לא די שיבטח בה' שיושיעו ע"י אמצעים טבעיים כי אמנם בזה שבוטח בה' יצא מכלל ארור, אבל כדי להיות בכלל ברוך, צריך שיהיה רק ה' מבטחו ולא תולה ישועתו מה' ע"י אמצעים טבעיים (ע"פ המלבי"ם)
לאור הדברים הללו אפשר לבאר :
בגלל שרפאינו ה' כלומר רק לרפואתך ה' אנו מייחלים ולא תולים במשהו אחר לכן – ונרפא
הושיענו בגלל שרק לישועתך ה' אנו מקוים לכן – ונושעה.
עוד בעניין ברכת רפאינו
ברכת רפאינו היא השמינית שבתפילת שמונה עשרה
מדוע נתקנה הברכה במקום השמיני בתפילה ?
הגמרא במסכת מגילה אומרת: ומה ראו לומר רפואה בשמינית ? כלומר, מדוע תקנו אנשי כסת הגדולה את הברכה על הרפואה דווקא בתור הברכה השמינית, מתוך שמילה בשמיני וצריכה רפואה, לפיכך קבעוה בשמינית (מגילה יז ב).
ויש בה עשרים ושבע תיבות כנגד עשרים ושבע פסוקים שבפרשת מילה,
וכנגד עשרים ושבע תיבות שבפסוק "ויאמר אם שמוע תשמע" עד "כי אני ה' רפאך" (טור).
ויש עשרים ושבע אותיות בפסוק "כי חיים הם למוצאיהם, ולכל בשרו מרפא" (שם).
