פרשת ראה
ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה את הברכה אשר תשמעון וכו'
המפרשים עומדים על הבדל הלשון מדוע התחיל משה רבינו ראה – בלשון יחיד והמשיך – לפניכם וכל השאר בלשון רבים ?
האור החיים כתב שהמוכיח צריך שיהיו בו שני דברים : האחד שיכיר הכרה חושית בטוב העליון והשני שישיג טוב העולם הזה וקנייניו, כלומר שמצד אחד תהיה לו השגה בעניינים רוחניים
ומצד שני ידע גודל הניסיון של ענייני העולם הזה ואז יתקבלו דבריו היטב שאם לא כן יהיו כאלו שיאמרו אם היה יודע טוב העולם הזה וקנייניו לא היה מואס בזה ומצד שני איך ישבח ענייני העולם העליון ואין לו השגה בהם
לכן אמר משה רבינו ראה אנכי כלומר שיראו אותו שהיה גם גיבור וגם עשיר וגם עלה לשמים ויש לו הכרה בעולם העליון.
צריך להבין
מדוע היה צריך לומר ראה שמשמעה לימוד והתבוננות בדבר האין די במה שנותן לפניהם ברכה וקללה ?
הרמח"ל בספרו מסילת ישרים מביא את הפסוק במשלי:
אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת ה' ודעת א-לקים תמצא מדייק הרמח"ל , לא כתוב אז תבין פילוסופיה אז, תבין תכונה אז תבין רפואה, אלא אז תבין יראת ה'
נמצאנו למדים שהדרך לזכות ליראת ה' היא ע"י לימוד והתבוננות כמו שכתוב אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה וכו' ואינה דבר פשוט כמו שמפורסם אצל כל בן דת.
עוד מביא הרמח"ל את הפסוק באיוב "הן יראת ה' היא חכמה" והגמ' במסכת שבת דורשת: הן – היינו אחת כלומר שהיראה לבדה היא חכמה בפני עצמה
ולפי זה אנו מבינים למה אמר משה ראה שאי אפשר להגיע את התכלית הנרצית בלי לימוד והתבוננות ואע"פ שיש ברכה וקללה זה לא יספיק בלי לימוד והתבוננות.
המשנה באבות אומרת: שנים שיושבים ואין בניהם דברי תורה הרי זה מושב לצים שנאמר ובמושב לצים לא ישב אבל שנים שיושבים ויש בניהם ד"ת שכינה שרויה בניהם.
שואל החתם סופר הרי מהלשון מושב לצים משמע שהצדיק לא ישב בין שני לצים אבל עם אחד ישב וזו היא תימה שיתחבר צדיק לרשע בשום אופן
מתרץ החתם סופר שהרי האדם כלול משכל ומחומר הגוף וכיוון שהחומר משוקע בתאוות העולם הזה מנעוריו,
מדרכו להתגבר על השכל שהוא כגר בעולם הזה ולכן צריך התעוררות מבחוץ כדי להחליש כח הגוף ולהגביר כח השכל וזה ע"י עסק התורה ומצוותיה.
וממילא אדם המתעצל מעסק התורה הרי הוא יושב במושב שני לצים , הלץ האחד הוא היצר הרע כמו שנאמר עליו גרש לץ, והלץ השני הוא חומריות הגוף.
